בתחילת יוני אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק החוזים האחידים, תיקון המוכר כחוק האותיות הקטנות. מספק לצרכן הגנה רחבה יותר מול גופים מסחריים כמו הבנקים, בתי ההשקעות וחברות הסלולר, לאחר חתימה על חוזה התקשרות עמם. 

למה אנחנו צריכים לשים לב ואיך החוק מתקשר בפועל לתיווך?

המשמעות הרחבה  של החוק היא הניסיון לצמצם את כוחו של התאגיד מול הצרכן ולספק לו הגנה גדולה יותר במקרה שבו נגרם לו נזק.
חובת דיווח גם למתווכים
משמעות החוק היא שבכל חוזה תהיה חובה לרשום באופן בולט לעין האם החוזה אושר או לא אושר על ידי בית הדין לחוזים. המשמעות של אישור חוזה על ידי בית הדין לחוזים אחידים היא שהחוזה עבר בדיקה של צוות ביקורת ונעשה ברור בנוגע לסעיפים המקפחים שקיימים בו, אשר עשויים לפעול באופן חד־צדדי לרעת הצרכן. על החוזה תהיה חובה לציין גם את מועד התפוגה של האישור.
 במקרה שבו החוזה לא מאושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים, קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שכאשר יגיע הצרכן לעימות משפטי עם הגוף שמולו חתם על החוזה. 
חובת הבלטת סעיפים
החוק מחייב להבליט בחוזה סעיפים שבעבר הוסתרו באותיות קטנות. מדובר בסעיפים שאותו הגוף סבור שהם מהותיים, ופעמים רבות עלולים להפלות את הצרכן. כך למשל בסעיף שעוסק בתנאים לא הוגנים להפרת חוזה. 

שינוי חד־צדדי אחרי החתימה
אם בחוזה מופיע כי הגוף שעמו נחתם החוזה רשאי לשנות באופן חד־צדדי את אחת מהוראות החוזה, כמו למשל המחיר או השירות, החוק קובע מפורשות שתנאי המקנה לתאגיד זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת התאגיד - הוא תנאי מקפח שדינו ביטול.
 
הגבלת ההתקשרות עם גוף אחר
החוק קובע באופן ברור כי תנאי המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להזדקק לתאגיד או לתאגיד אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם תאגיד אחר — הוא מקפח ולכן בלתי חוקי.